בתקופה האחרונה כולנו נחשפנו באמצעי התקשורת לסיפורים טראגיים על אלימות במשפחה ולכאלה שאף הסתיימו ברצח. הסיפורים הללו מעוררים בכולנו תחושות קשות. גם אם לא הכרנו את הקורבנות וגם אם אין לנו ידע וסמכות מקצועית בנושא אלימות במשפחה. ובכל זאת, נשאלת השאלה: מה התפקיד שלנו כאזרחים? היכן הקהילה בתוך הסיפור של אלימות במשפחה? אז מסתבר שלקהילה, לכולנו, יש מקום ואולי גם הזדמנות וחובה מוסרית להשפיע.
בספרות המדעית נטען כי שכנים מהווים גורם ראשוני חשוב בהתערבות, דיווח לרשויות והגשת סיוע באירועי חירום ובייחוד באלימות. ייתכן שהסיבה נעוצה בעיקר מסמיכותם למקום האירוע, היכרותם ויחסיהם עם המעורבים. בסקר מקיף שנערך בתחום אלימות במשפחה נמצא כי 34% מהנחקרים שהתערבו באירוע אלים (בעיקר על ידי דיווח לרשויות) היו שכנים. הנורמות הללו תלויות בגורמים רבים וביניהם: קונצנזוס לגבי ערכים, נכונות לפעול במקרים של סטייה מהקונצנזוס ופיקוח על התנהגויות (Zwikker & Hoefnagels, 2001).
בחקר התופעה, שבה אדם אחד או קבוצת אנשים עדים לאירוע חירום אך אינם מתערבים ומגישים עזרה, עלה ממצא מרכזי המראה כי אנשים מטבעם הינם יצורים אכפתיים ויש להם נכונות גבוהה להתערב. יחד עם זאת, באירועי חירום מתרחשים תהליכים מורכבים, שלעיתים עלולים להקשות על התערבות כזו או אחרת. כמו כן, נמצא כי ככל שלעדים לאירוע יש יותר ניסיון ו/או ידע באלימות במשפחה כך הם ייטו יותר להתערב ואף באופן ישיר יותר. ( Darley & Latane,1968) מכאן, סביר להניח כי אם יותר אנשים בקהילה יהיו מודעים לתופעת האלימות במשפחה, כמו גם לדרכי ההתערבות בה, ייתכן ויוכלו להתערב יותר באירועי אלימות ולעזור לצמצמה .יש לציין כי לעיתים קיימת אי בהירות בנוגע לאופי האירוע ועובדה זו מעלה התלבטות, האם דרושה התערבות או לא. כך למשל, לא תמיד ברור האם אירוע בו שני אנשים צועקים אחד על השני בביתם הפרטי הינו אירוע מסוכן המצריך התערבות או לא.
מרבית הציבור יסכים כי אלימות במשפחה הנה עבירה על החוק וסטייה מנורמות חברתיות מקובלות. מכאן כי עמדות הציבור השוללות אלימות במשפחה עשויות לקדם מעורבות חברתית ובכך להרתיע תוקפים. הרתעה זאת מבוססת על איבוד הערכה מאחרים משמעותיים קרי שכנים בקהילה, פחד כי האלימות תדווח על ידי מישהו אחר מלבד הקורבן, והפיכת האלימות מעניין פרטי לעניין ציבורי.
אז מה הן הנורמות של הקהילה? מהם הערכים האלה? מי מדבר עליהם והיכן אנו פוגשים אותם? בהיבט הזה נכונות האנשים להתערב נשענת על המחויבות המוסרית שלנו כבני אדם, כשכנים, כמכרים או כעוברי אורח העדים לתופעה. מה צריך וכדאי שיהיה תפקיד הקהילה כאשר היא נתקלת בסימנים של אלימות במשפחה? ראשית, לא להתעלם! לתקשר עם נפגעי האלימות, להגיד שאנו כאן בשבילם, לא ממקום שיפוטי, אלא ממקום מכבד ודואג. בנוסף, אם שומעים צעקות – חשוב לבצע את ההתערבות בזהירות, במידה וידוע לנו על גורם שהוא בעל השפעה על אחד מבני המשפחה, אזי לפנות אליו ולחשוב יחד על דרכים לסייע למשפחה, וכמובן רצוי וכדאי תמיד להיוועץ עם גורמים מקצועיים בתחום. בואו נהיה קהילה הבוחרת להיות ערבה זה לזה, נהיה שכנים ערים ואכפתיים יותר ונשים לב למתרחש סביבנו.
“וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִיש” (מסכת אבות, פרק ב, משנה ו)- דווקא במקום שבו אין מי שיודע או מסוגל לבצע את המעשה הנכון, מחובתו של האדם לעשות מאמץ, ולנסות לפעול כראוי. זאת המחויבות שלנו לעצמנו כבני אדם, זאת המחויבות שלנו לחברה כחלק מקהילה.

הטור התפרסם לרגל היום הבינלאומי למאבק באלימות במשפחה.
הכותבת: מורן בן חמו – מנהלת התכנית של הרשות לביטחון קהילתי (עיר ללא אלימות), המשרד לביטחון פנים, מועצה מקומית מבשרת ציון. חברה בפורום היישובי למניעת אלימות במשפחה.